ניו זילנד היא מדינה של יופי סיסמי נדיר: הרים עטורי קרחונים, נהרות שוצפים, אגמים עמוקים וצלולים, גייזרים מתפרצים ובוץ מבעבע. יש כאן גם שפע של שמורות יער, חופים ארוכים ונטושים ומגוון רחב של חיות, כגון הקיווי המפורסם, הייחודיות לה. ולהרפתקנים שביניכם ממתינות אינספור פעילויות
נמרצות: טיולים רגליים, סקי, רפטינג, וכמובן, הפעילות האהובה מכולן, קפיצת בנג'י. תוכלו לשחות עם דולפינים, לדלג עם טלאים, לצפות בלווייתנים או לדוג את דגי הטרוטה השמנים הגודשים את הנחלים הרבים.
התושבים, שתרבותם שמשלבת מקורות אירופיים ומאורים, הם חבורה נעימה, ידידותית ושמחה, ותוכלו להסתייע בהם רבות. את שמות המקומות יוצאי הדופן - נסו שמות כמו טה אוואמוטו, פאנגאמומונה או פקאקאריקי - תשמעו הרבה, ועם קצת אימון, וודאי תצליחו לבטא אותם.
היות שזוהי מדינה לא גדולה, הנסיעה ממקום למקום בניו זילנד - בין אם במטוס, באוטובוס, ברכבת או במכונית - איננה יקרה מדי, וגם לא גוזלת זמן רב. גם מבחר מקומות המגורים מגוון, ולא יקר. וכמובן, ניו זילנד מתגאה בפירות ים טריים וטובים, בגלידה מעולה, במוצרי חלב מצוינים וביינות משובחים, ולכן גם בתחום המזון לא צפויה כל בעיה.
תעודת זהות
שם מלא: ניו זילנד
שטח: 269,000 קמ"ר
אוכלוסייה: 3.8 מיליון
עיר הבירה: וולינגטון (אוכלוסייה: 345,000 נפש)
תושבים: 88 אחוז אירופים (פאקהה), 12 אחוז מאורים ופולינזים
שפות: אנגלית ומאורית
דת: בעיקר נוצרים (81 אחוז)
ממשל: חברה עצמאית בחבר העמים הבריטי
פרופיל כלכלי
תמ"ג: 85 מיליארד דולר של ארצות הברית
תמ"ג לנפש: 22,360 דולר של ארצות הברית
צמיחה שנתית: שני אחוזים
אינפלציה: שני אחוזים
ענפים עיקריים: עיבוד מזון, מוצרי עץ ונייר, צמר, טקסטיל, מוצרי חלב, ברזל ופלדה
שותפים עיקריים למסחר: אוסטרליה, יפן, ארצות הברית
סביבה
ניו זילנד נמצאת בדרום האוקיאנוס השקט, 1,600 ק"מ מדרום מזרח לאוסטרליה. אורכה מצפון לדרום הוא 1,600 ק"מ, והיא מורכבת משני איים גדולים, ועוד קבוצה של איים קטנים יותר: חלקם פזורים מול חופיה, אחרים מצויים מאות ק"מ מהם. האי הצפוני (115,000 קמ"ר) והאי הדרומי (151,000) הם שני האיים הגדולים; הבא אחריהם הוא האי סטיוארט (1,700 קמ"ר), השוכן מיד מדרום לאי הדרומי. באי הצפוני מצויים מספר הרי געש גדולים (בכלל הר רואפהו הפעיל), וכן אזורים עם הרבה פעילות תרמית, בעוד שהאי הדרומי מתהדר באלפים הדרומיים - רכס של הרים מרהיבים, המתנשא כמעט לכל אורך האי. סימן היכר נוסף של ניו זילנד הוא שפע האגמים והנהרות: בעיקר נהר וואנגאנוי (Whanganui River), אגם טאופו (Lake Taupo), והאגמים היפהפיים וואייקארמואנה (Waikaremoana) וואנאקה (Wanaka).
רוב הצמחים בניו זילנד ייחודיים למדינה, ומספרם עצום: עצי הקאורי והקוהקוהה המפיקים שרף; יערות הגשם שבהם עצי הרימו ('האורן האדום'), האשורים, הטאווה, עץ המאטאי ('האורן השחור') והראטה; שרכי-העץ; שדות העשב האלפיניים והסוב-אלפיניים; השיחים והבתה הפתוחה. אחד הצמחים הבולטים ביותר הוא הפוהוטוקאווה, הידוע בכינויו 'עץ חג המולד', אשר פורח בצבע אדום מרהיב בסביבות דצמבר. כעשר עד 15 אחוז משטח האדמה של ניו זילנד מכוסה בצמחייה טבעית, ורובו מוגן בשמורות או בפארקים לאומיים.
למרבה הפלא, דווקא מספר החיות הטבעיות של ניו זילנד מצומצם יחסית: היונק היחיד שמקורו בניו זילנד הוא העטלף. הציפורים, לעומת זאת, שגשגו באי המבודד. המינים הנפוצים ביותר הם המורפורק, הטואי, הווקה והקיאה, ציפור תובענית ומחבלת, שתחביביה העיקריים הם להתעופף קרוב אל בני האדם, להפיל מכסים של פחי זבל, ולצרוח 'קיאה! קיאה!' מעל גגות בלילה. חיות שהובאו לניו זילנד על-ידי האירופים - חזירים, עזים, אופוסומים, כלבים, חתולים, צבאים וכמובן שפע הכבשים - מצויות בכל רחבי ניו זילנד, אך להתרבותם המהירה בשטחי הטבע בניו זילנד היתה השפעה הרסנית על הסביבה: למעלה מ-150 צמחים טבעיים ייחודיים לניו זילנד - כעשרה אחוזים מסך כל המינים הטבעיים - וכן ציפורים רבות מצויים כעת בסכנת הכחדה.
במים שמול חופי ניו זילנד, שהם מפגש של זרמי אוקיאנוס חמים עם זרמי אוקיאנוס קרים, יש מגוון מדהים של זני דגים טרופיים ודגי מים-קרים. היונקים הימיים החיים במימי ניו זילנד - דולפינים, כלבי ים ולווייתנים - מושכים חובבי-טבע מכל רחבי העולם. בניו זילנד ישנם 12 פארקים לאומיים, 20 פארקי יערות, חמישה פארקים ימיים, ושני אזורים הכלולים ברשימת האו"ם של אתרים לשימור: הפארק הלאומי טונגארירו (Tongariro National Park) שבאי הצפוני, וטה וואייהיפונה-מו (Te Waihipouna-mu) שבאי הדרומי.
ניו זילנד נמצאת בין קווי הרוחב 34 דרום ל-47 דרום, בתחום המכונה 'הארבעים הרועמים' (הכינוי המקובל לאזור המועד לסערות בין קווי הרוחב 40-50), ומשמעות הדבר שרוחות רבות נושבות כאן, ממערב למזרח, בכל חודשי השנה; אלו עשויות לנוע מבריזה קלילה בקיץ ועד סופות סוערות בחורף. בשל ההבדלים הגיאולוגיים בין האי הצפוני לאי הדרומי, גם דפוסי ירידת המשקעים בהם שונים: באי הדרומי, משמשים האלפים הדרומיים כמחסום עבור הרוחות רוויות-הלחות המגיעות מים טסמן, ויוצרות אקלים לח מצדם המערבי של ההרים, ואקלים יבש ממזרח להם. באי הצפוני, לעומת זאת, פיזור המשקעים אחיד יותר. הטמפרטורות באי הדרומי נמוכות בכמה מעלות מאלו שבאי הצפוני, ובשני האיים יורד שלג בחורף.
עונת החורף היא החודשים יוני עד אוגוסט, ועונת הקיץ היא דצמבר עד פברואר. חשוב לזכור שאקלימה של ניו זילנד הוא ימי, בניגוד לאקלים יבשתי האופייני לאזורי יבשה גדולים יותר, ופירושו של דבר שמזג האוויר עלול להשתנות במהירות מפתיעה. עונת השיא בתיירות היא בחודשים החמים יותר, בין נובמבר לאפריל, אם כי גם אתרי הסקי, כמו קווינסטאון, מלאים בתקופת החורף.
היסטוריה
הנווט הפולינזי קופה (Kupe) הוא שמקבל את הקרדיט על גילוי ניו זילנד, בסביבות שנת 950 לספירה. הוא העניק לה את השם אאוטארואה (שפירושו: ארץ הענן הלבן הארוך). 400 שנים מאוחר יותר, בסביבות שנת 1350, הפליגה קבוצה גדולה מבני ארצו של קופה, האוואיקי, בעקבות הוראות הניווט שהותיר, והגיעה לניו זילנד; קבוצה זו דחקה את רגלי התושבים המקומיים, או התבוללה בהם. תרבותם, שהתפתחה לאורך מאות שנים בלא כל השפעה חיצונית, היתה היררכית, ולעתים קרובות התבססה על קרבות עקובים מדם.
ב-1642 הגיע לכאן חוקר היבשות ההולנדי אבל טסמן, שהפליג לאורך חופה המערבי של ניו זילנד, אולם הוא לא נשאר זמן רב, משום שניסיונו היחיד לעגון הסתיים בכך שכמה מאנשי צוותו נרצחו ונאכלו. ב-1769 הקיף קפטן ג'יימס קוק את שני האיים בשיט על סיפון ה- Endevour שלו. גם המפגש הראשון שלו עם המאורים היה אלים, אך קוק, שהתרשם מאומץ ליבם ומרוחם של המאורים, ומהפוטנציאל הגלום בארץ חדשה זו, תבע בעלות על השטח כולו בשם הכתר הבריטי, לפני שהמשיך אל אוסטרליה.
כאשר החלו הבריטים ביישוב הקולוניות שלהם על פני הגלובוס, נחשבה ניו זילנד כשלוחה של אוסטרליה בתחום ציד הלווייתנים וכלבי הים: למעשה, בשנים 1839 עד 1841 נכללה ניו זילנד כולה תחת תחום השיפוט של ניו סאות' וויילס. ואולם, הרחבת היישוב האירופי התגלתה עד מהרה כבעייתית: התעורר צורך דחוף בקביעת מדיניות בעניין עסקאות הקרקעות בין המתיישבים האירופים (שמכונים פאקהה; Pakeha) לבין המאורים. ב-1840 נחתם הסכם וואיטאנגי, שבמסגרתו ויתרו המאורים על ריבונותם בניו זילנד, ובתמורה קיבלו את הגנת הבריטים ואת החזקה על אדמותיהם. ואולם, עד מהרה הורעו היחסים בין המאורים לבין הפאקהה (המאורים החלו לחשוש מפני ההשפעות של הפאקהה על החברה שלהם, ואילו הפאקהה רמסו את זכויותיהם של המאורים, אשר נקבעו בהסכם וואיטאנגי). ב-1860 פרצה מלחמה בין שני הצדדים, שנמשכה עשור שלם. הלחימה שככה בסופו של דבר, ואף כי לא היתה הכרעה ממשית, הפאקהה טענו לניצחון.
לקראת סוף מאה ה-19 נרגעו מעט העניינים. גילוי הזהב הביא לשגשוג רב, והקמת חוות הכבשים הגדולות הפכה את ניו זילנד למדינה עצמאית מבחינה כלכלית. שינויים חברתיים מרחיקי לכת - מתן זכות הצבעה לנשים, ביטוח לאומי, עידוד הקמת איגודי סחר והפעלת שירותי חינוך לילדים - חיזקו את השם שיצא לניו זילנד כמדינה המחויבת לרפורמות שוויוניות.
ניו זילנד קיבלה מעמד של דומיניון (ריבון עצמאי) באימפריה הבריטית ב-1907, וב-1931 קיבלה עצמאות מלאה. עם זאת, העצמאות לא הוכרה רשמית עד 1947. הכלכלה המשיכה לשגשג עד שהגיע המיתון העולמי הגדול בשנות ה-80, אז עלו שיעורי האבטלה במידה רבה. כיום התייצבה הכלכלה, בחלקו הגדול הודות לייצוא, שהעניק לה דחיפה קדימה.
מבחינה בינלאומית זכתה ניו זילנד לתשבחות רבות באמצע שנות ה-80 בזכות העמדה האנטי-גרעינית החד-משמעית שלה - אף שפירושו של דבר היה עימות עם ארצות הברית - והתנגדותה לניסויים הגרעיניים שערכו הצרפתים באוקיאנוס השקט (הצרפתים מצדם הגיבו למחאות הניו זילנדיות בפעולה שזכתה לגינוי גורף, אך עברה בלא עונש, של הטבעת ספינת גרינפיס Rainbow Warrior, בעודה עוגנת בנמל אוקלנד).
האוכלוסייה המאורית גדלה כעת בקצב גדול יותר מאוכלוסיית הפאקהה, ולתחיית המאוריטאנגה (התרבות המאורית) נודעה השפעה רבה על החברה הניו זילנדית. מבחינה תרבותית, ההיבט המרגש ביותר של התחייה היה תיקון היחסים בין המאורים לבין הפאקהה (ב-1985 שופץ הסכם וואיטאנגי, ובעקבות זאת זכו אותם שבטים מאורים שאדמתם נלקחה שלא כדין, לפיצויים כספיים). ועם זאת, ניסיון מגושם שערכה לאחרונה ממשלת ניו זילנד להציע למאורים פיצויים, בסגנון קחו-או-שלא-תקבלו-הצעה-טובה-יותר, עורר גל מחאות אלימות מצד המאורים. המאורים הפריעו לקיומם של אירועים רשמיים, השתלטו על אזורי המריבה, חסמו כבישים, ואיימו לפוצץ את בניין הפרלמנט הניו זילנדי. קרע פנימי זה זיעזע את הניו זילנדים, והעמיד את הפיוס הלאומי בראש סדר היום הפוליטי.
תרבות ואירועים
הקבוצות התרבותיות הדומיננטיות הן הפאקהה והמאורים. עם הקבוצות הקטנות יותר נמנים הדלמטאים מיוגוסלביה, הפולינזיים, ההודים והסינים. המכנה המשותף הקושר בין כולם הוא האהבה לספורט - במיוחד למשחק הלאומי, ראגבי יוניון - והעיסוק בפעילויות בטבע, כגון הפלגה במפרשיות, שחייה, רכיבה על אופניים, טיולים רגליים וקמפינג. אם לא מחשיבים את החילונים, הנצרות היא הדת הנפוצה ביותר, כשהכנסיות האנגליקנית, הפרסביטרית והקתולית הן המובילות. ישנה גם קבוצה דתית מעניינת, המשלבת את האמונות המאוריות עם הנצרות.
אנגלית ומאורית הן שתי השפות הרשמיות. האנגלית נפוצה הרבה יותר, אם כי גם שפת המאורים, שבמשך זמן כה רב היתה בדעיכה, זוכה כעת לתחייה, במסגרת ההתעוררות המחודשת של כל התרבות המאורית. המאורית, שפה ציורית בעלת צליל ערב לאוזן, היא שפה קלה להגייה באופן מפתיע, אם קוראים אותה פונטית, ומקפידים להגות כל הברה בנפרד.
האמנות הניו זילנדית היא בעלת פנים רבות, ומעריכה חדשנות, כנות ומיומנות, אשר משקפים את המורשת של המאורים, הפאקהה והמלנזים. גילופים בעץ, באבן, בצדף ובעצם נפוצים מאוד, ואילו עבודות גדולות יותר, כגון טוקוטוקו (סוג ייחודי של לוחות קיר) נמצא כמעט בכל מאראי (בית מפגש מאורי). אבן ירקן, קונכיות פאווה (חלזון אוזן הים) וחלוקי אבן שונים משובצים בתכשיטים, המעוצבים בהשראת הנוף: עגילים בצורת עלי עץ הגינגקו; משקפי-שמש המעוצבים עם מוטיבים מעלי השרך המקומיים; ומחרוזות בצורת פרחים ניו זילנדיים. זירת התיאטרון במדינה פעילה מאוד, במיוחד בוולינגטון, וישנן גם גלריות אמנות רבות, בכללן גלריית האמנות הציבורית של דאנידין, שהיא אולם התצוגה העתיק ביותר בניו זילנד, ואחד הטובים ביותר בה. ענף המוסיקה אף הוא איננו מקופח כאן, והזירה התוססת הוציאה מתוכה כשרונות לא מעטים, מהלהקות ספליט אנז וקראודד האוס, ועד אמני הפירוטכניקה בגיטרה דאנידין ת'רי די וסטרייטג'קט פיטס (Straitjacket Fits), המושמעים בכל העולם. בתחום הקולנוע, עיקר גאוותם של הקיווים על פיטר ג'קסון, שקנה לו תהילה עולמית כבמאי הטרילוגיה המדוברת שר הטבעות, אך יצר סרטים מצוינים עוד לפני כן, כגון 'יצורים שמיימיים'. ניו זילנדי ידוע נוסף בתחום זה הוא השחקן ראסל קרואו, שכיכב לאחרונה בסרט זוכה פרס האוסקר 'נפלאות התבונה'
אירועים מיוחדים
עם האירועים התרבותיים החשובים ביותר נמנים: תוכנית הקיץ של העיר (ינואר עד פברואר; וולינגטון), שהיא סדרה של פסטיבלים ברחבי העיר; פסטיבל האוכל והיין של מארלבורו (השבוע השני של פברואר; בלנהיים); פסטיבל האמנויות הבינלאומי (פברואר, בשנים זוגיות בלבד; וולינגטון), חודש שלם של חגיגת תרבות לאומית ובינלאומית; תחרות מספרי-הזהב לגז כבשים (מרץ; מאסטרטון), אירוע רב חשיבות במדינה עתירת-כבשים זו; והיריד של קאנטרברי (נובמבר; כרייסצ'רץ'), הכולל תצוגות חקלאיות, מתקני שעשועים ובידור מקומי.
פעילויות
ניו זילנד היא גן עדן לשוחרי הריגושים והפעילויות מזרימות-האדרנלין, ועבור כל מי שאוהב מרחבים פתוחים ופעילות גופנית. באוויר תוכלו לקפוץ בנג'י, לצנוח במצנחי רחיפה, לערוך סנפלינג ולטוס; על הקרקע תוכלו לצאת לטרקים, לרכב על אופני הרים, לעשות סקי, לרכב על סוסים, לטפס על צוקים ולעשות זורבינג (להתגלגל במורד ההר בתוך כדור פלסטיק שקוף); מתחת לאדמה תוכלו לסייר במערות או לשוט באבובים בנהרות תת-קרקעיים; על המים אפשר לשוט בסירות סילון, לגלוש על נהרות (ריבר סלדג'ינג), לעשות רפטינג, לשוט בקאנו או בקיאק, לגלוש על הגלים, לשחות ולצלול. אם קיימת דרך קשה ומאתגרת להגיע מנקודה לנקודה, תוכלו להיות בטוחים שניתן לעשות זאת איכשהו, איפה שהוא, בניו זילנד.
ועם כל הפעילויות יוצאות הדופן שבהן ניתן לעסוק בניו זילנד, הפופולרית ביותר היא טרמפינג (המינוח הניו זילנדי לטרקים, טיולים רגליים). אלפי קילומטרים של שבילים מסומנים, ורשת יעילה של בקתות לינה, הופכים את הפעילות הזו לנגישה לכל אחד, ממטיילים מנוסים ומקצועיים ועד תיירים מפונקים. חשוב לזכור כי מרבית הטרקים הפופולריים, המכונים גרייט ווקס (Great Walks), עלולים להיות צפופים, בעיקר בקיץ, כך שאם אתם מעדיפים להיות לבד, פנו אל משרד דוק (Department of Conservation) הקרוב ביותר, לקבלת מידע אודות טרקים באזור.
ניו זילנד היא גם אחד היעדים הפופולריים ביותר בחצי הכדור הדרומי לסקי ולענפי ספורט חורף נוספים, הודות לעובדה שהשלג יורד שם בשפע, מדי שנה. העונה היא בדרך-כלל בין יוני לאוקטובר. חבילות-סקי רבות מוצעות כאן, ומגוון אתרי סקי פזורים בשני האיים.
מידע שימושי
ויזות: אזרחי מרבית המדינות (בכלל זה ישראל) זקוקים רק לדרכון בתוקף כדי להכנס לניו זילנד לשלושה חודשים, ולעתים נדרשת הוכחת יכולת כלכלית למימון השהייה, וכרטיס לטיסת המשך.
סיכונים בריאותיים: אין
שעון: מקדים את שעון ישראל ב-11 שעות
חשמל: מתח 240 וולט, תדירות 50 הרץ
מידות ומשקלות: השיטה המטרית
מטבע: דולר ניו זילנדי
עלויות יחסיות:
ארוחה זולה: 5-15 דולר של ארצות הברית
ארוחה במסעדה בינונית: 15-30 דולר של ארצות הברית
ארוחה במסעדת יוקרה: החל מ-30 דולר של ארצות הברית
מלון זול: 10-20 דולר של ארצות הברית
מלון בינוני: 20-100 דולר של ארצות הברית
מלון יוקרה: החל מ-100 דולר של ארצות הברית
אפשר לטייל בזול בניו זילנד. מטיילים דלי תקציב יכולים לתכנן תקציב של 35 דולר של ארצות הברית ליום, אם לנים בקמפינג או באכסניות, ומבשלים את האוכל לבד; בכל האכסניות ואתרי הקמפינג יש מטבחים לשימוש האורחים. אחת הסיבות העיקריות שבשלן מגיעים מטיילים לניו זילנד היא כדי לקחת חלק בפעילויות המסעירות שהמדינה מפורסמת בהן. חלקן אינן עולות דבר (טיולים רגליים, רחצה בים, צפייה בציפורים) אך כה רבות מהפעילויות המהנות ביותר עולות כסף רב, עד כי הן אחראיות לאחוז גבוה מעלות הטיול.
אם תלונו במלונות, תאכלו במסעדות ותוציאו כסף על רפטינג, בנג'י וכדומה, היו מוכנים להוציא סכום של 100 דולר של ארצות הברית ליום.
דולרים אוסטרליים, פאונדים בריטיים, דולרים אמריקניים, דולרים קנדיים, מרקים גרמניים ויינים יפניים הם כולם מטבעות שקל מאוד להמירם בניו זילנד. לא תהיה בעיה להשתמש גם בהמחאות נוסעים ובכרטיסי אשראי של החברות הידועות. בבנקים תוכלו למשוך כסף מזומן באמצעות כרטיס ויזה או מאסטרקארד, אך כדי לעשות זאת באמריקן אקספרס תצטרכו להגיע למשרדי החברה.
מתן טיפים הופך מקובל יותר ויותר בניו זילנד, אף כי רבים מהקיווים עדיין מתייחסים לכך כאל מנהג זר ומשונה. ועם זאת, הוא הולך ונעשה נפוץ, בעיקר בערים הגדולות, הנתונות להשפעה זרה רבה. עליכם להשאיר טיפ בגובה 5-10 אחוזים מהחשבון במסעדה (אך לא בבתי קפה פשוטים), אם אתם מרגישים שקיבלתם שירות טוב.
אתרים
וולינגטון
עיר הבירה של ניו זילנד, וולינגטון (אוכלוסייה 328,000 נפש), שוכנת לחוף נמל מרהיב, בקצה הדרומי של האי הצפוני. שכנותיה הצפוניות יותר נוהגות להשמיץ את מזג האוויר הגרוע של וולינגטון - הרוחות בחורף הן בקנה מידה של סופה ממש - אך וולינגטון היא עיר תוססת של תרבות ואמנות (שפסטיבלים מתקיימים בה כמעט מדי חודש), ובה מסעדות אתניות ובתי-קפה נהדרים. זהו גם מקום משכנם של ממשלת המדינה ושל האוצרות הלאומיים.
עם הבניינים המעניינים נמנים הביהייב המודרניסטי (Beehive; 'הכוורת', אגף המנהלה של הפרלמנט; בניין הממשל הישן (אחד ממבני העץ הגדולים ביותר בעולם); הספרייה הלאומית (שבה אוסף הספרים הגדול ביותר במדינה); ובית הולדתה של קתרין מנספילד, הסופרת המפורסמת. בנוסף, יש כאן מוזיאונים וגן חיות, ונוף מקסים של העיר נשקף מראש מאונט ויקטוריה. רחוב קובה (Cuba Street) הוא אזור מצוין לקניות, בתורנדון (Thorndon) יש אתרים היסטוריים מעניינים, למטון קי (Lambton Quay) הוא אזור העסקים העיקרי, ומאונט ויקטוריה הוא המקום בו תמצאו מסעדות ומקומות מגורים זולים.
אוקלנד
העיר הגדולה ביותר בניו זילנד, אוקלנד (אוכלוסייה 1,200,000 נפש) תחומה כמעט מכל צדדיה במים, ושוכנת על רקע גבעות וולקניות. בדומה לסידני, יש באוקלנד נמל וגשר מרהיבים (ומספר עצום של חובבי יאכטות), שהקנו לה את הכינוי 'עיר המפרשים'. העיר מהווה מקור משיכה לבני האיים הפסיפיים, ונמצא בה הריכוז הגדול ביותר של פולינזים בעולם. עם גולות הכותרת של אוקלנד נמנים מוזיאון אוקלנד, שבו תצוגה בלתי-נשכחת של חפצי אמנות ותרבות מאוריים, העולם התת-ימי של קלי טארלטון ואנטארטיק אנקאונטר (Kelly Tarlton's Underwater World & Antarctic Encounter), הדמיה ייחודית של חוויית הצלילה ותצוגות שונות בנושא האוקיאנוס.
הפרוורים פארנל (Parnell) וניומארקט (Newmarket) הם אזורים מצוינים לקניות, בדבונפורט (Devonport) יש בתים ויקטוריאניים שמורים היטב, בפונסונבי (Ponsonby) שווקים פולינזיים, בתי קפה ומסעדות, בהר הגעש הכבוי וואן טרי היל (One Tree Hill) נוף נהדר של העיר, ובקוהימאראנה (Kohimarana) ובמישן ביי (Mission Bay) חופי רחצה מצוינים. מפרץ האוראקי (Hauraki Gulf) שמול חופי אוקלנד מנוקד באיים, ביניהם ראנגיטוטו (Rangitoto), גרייט ברייר (Great Barrier) ווואייהקה (Waiheke), שבהם מקומות מגורים לא יקרים, מסלולי הליכה טובים ואתרי צלילה; במקרה של האי וואייהקה, יש גם גלריית אמנות נהדרת. אוקלנד היא גם נקודת מוצא טובה לביקור בחצי האי קורומנדל (Coromandel Peninsula) או במישורי האוראקי (Hauraki Plains), בכיוון דרום-מזרח.
חצי האי אוטאגו
שלושה הם מוקדי המשיכה העיקריים של מחוז אוטאגו: קווינסטאון עתירת האדרנלין; מסלולי ההליכה בפארק הלאומי פיורדלנד; וחצי האי אוטאגו, חלוץ האקוטוריזם (תיירות מתוך מודעות סביבתית) בניו זילנד.
קווינסטאון, הממוקמת בעמק קרחונים לשפת אגם וואקאטיפו (Lake Wakatipu), היא שם נרדף לכל פעילות ממריצת אדרנלין: מצנחי רחיפה, שיט בסירות סילון בנהרות קפואים כקרח, רפטינג במים סוערים, וכמובן - קפיצת בנג'י מגשר סקיפרז קניון, כשהפעלול החדש והמפחיד ביותר הוא קפיצת בנג'י מהליקופטר, שאורך הנפילה בה הוא 300 מ'.
הפארק הלאומי פיורדלנד (Fiordland National Park), שנקרא על שם חופו עתיר הפיורדים, שעוצב על-יד קרחונים, הוא אזור פרא של הרים, קרח ויערות אשוח. שיאו הנופי של הפיורדלנד הוא ללא ספק מילפורד סאונד, המצר שבו משייטות סירות מתחת להרים נישאים ומפלים עצומים. בפארק עוברים מסלולי הליכה אלפיניים קלאסיים, ביניהם רוטברן טרק (הפארק הלאומי מאונט אספיירינג), הוליפורד ואלי ומילפורד טרק (שהוכתר בתואר 'מסלול ההליכה הטוב ביותר בעולם').
חצי האי אוטאגו הוא אזור טבע בעל חשיבות רבה לחיי הבר, ותמצאו בו מושבות של אלבטרוסים, פינגווינים וכלבי ים, וכן אקוואריומים, מוזיאונים ואתרים היסטוריים. דאנידין (Dunedin), עיר סטודנטיאלית על חצי האי, היא מרכז שוקק של אמנות ובידור, וידועה בכך שצמחו ממנה הרכבים שונים של להקות רוק מצליחות. העיר הסקוטית באופיה היא בעלת מורשת אדריכלית עשירה, ומצויים בה שפע של מוזיאונים, גלריות וטירות.
יש באזור הרבה מאוד אגמים ענקיים, ביניהם אגם האוואה (Hawea) ואגם וואנאקה (Wanaka) באוטאגו, ואגם טה אנאו (Te Anau) בסאות'לנד. טה אנאו, שנוצר מקרחון ענקי, הוא האגם השני בגודלו בניו זילנד, ולצדו תמצאו מערות מלאות תולעים זוהרות (סוג של גחליליות), מפלים ומערבולות מים. הקטלינז (Catlins), האזור הגדול ביותר ששרד מהיער הטבעי של החוף המזרחי באי הדרומי, משתרעים בין אינברקארגיל לבין דאנידין. יש שם שמורות של צמחים ועצים נדירים, וכן חיות כגון כלבי ים, אריות ים, פינגווינים וברווזים.
נורת'לנד
הנורת'לנד הוא ערש התרבות גם של המאורים וגם של הפאקהה: כאן התקיים המפגש הראשון של הפאקהה עם המאורים, כאן הוקמו יישובי ציד הלווייתנים הראשונים, וכאן נחתם הסכם וואיטאנגי. לעתים מכנים אותו בשם 'הצפון נטול-החורף', בשל הטמפרטורות המתונות השוררות כאן כל השנה, ויש בו מספר מוזיאונים מעניינים (מוזיאון עצי הקאורי והחלוצים של מאטאקוהה), חופים זהובים נפלאים (ניינטי מייל ביץ') ואתרי צלילה (השמורה הימית פור נייטס איילנדס, שז'אק קוסטו מחשיב אותה לאחד מעשרת אתרי הצלילה הטובים בעולם), ערים היסטוריות (פאהיאה - Pahia ו-וואיטאנגי - Waitangi), אתרים לדיג (ביי אוף איילנדס), ושמורות חי וצומח (יער עצי הקאורי וואיפואה - Waipoua Kauri Forest).
מחוץ למסלול
פאנגאפארואה ביי
סדרה של מפרצים ציוריים מובילים אל פאנגאפאראואה ביי (Whangaparaoa Bay; קייפ ראנאוויי), בקצה האיסט קייפ באי הצפוני. חופי הרחצה עמוקים מאוד ומלאים עצי סחף, והכנסייה האנגליקנית הישנה, השוכנת מתחת לעצי אורן נורפוק על לשון יבשה מבודדת, היא אתר שאין להחמיצו. אל קייפ ראנאוויי (Cape Runaway) ניתן להגיע רק ברגל, אולם כדאי לבקש אישור לפני שנכנסים לשטח פרטי.
גרייט ברייר איילנד
באי השוכן בשפך מפרץ האוראקי יש דונמים על דונמים של חופי חול לבנים לאורך חופו המזרחי, לשונות מים עמוקים לאורך החוף המערבי, ורכס טרשי של הרים תלולים, המתנשא לאורך מרכז האי. בשמורה, המשתרעת על פני שטח של כ-800,000 דונם, יש מספר שבילי הליכה, שעוברים גם בנתיבן של מסילות ברזל ישנות, אשר שימשו להובלת עצים כרותים. מעיינות חמים טבעיים, יערות עצי קאורי גבוהים ואווירה שלווה עושים את האזור למקום מפלט נהדר. טיסות ומעבורת מגיעות לכאן מאוקלנד, השוכנת 88 ק"מ דרומה.
האריהארי
האריהארי (Harihari) היא עיירה קטנה על חופו המערבי של האי הדרומי, אשר הגיעה לכותרות הראשיות בעולם בשנת 1931, כאשר גאי מנזיס השלים את טיסת הסולו הראשונה שחצתה את ים טסמן מאוסטרליה. הטיסה התנהלה ללא בעיות, אולם הנחיתה התגלתה כבעייתית: המטוס התהפך בביצה, ומנזיס, בעודו פותח את רצועות חגורות הבטיחות, נפל - לקול מצהלות הקהל הצופה - עם הראש לתוך הבוץ. העיר ידועה גם כנקודת מוצא למסלולי הליכה לאורך החוף, כאתר לצפייה בציפורים ודיג טרוטה וסלמון.
הפארק הלאומי מאונט קוק
הטרק המפרך בן ארבעת הימים, קופלנד פאס שבפארק הלאומי מאונט קוק באי הדרומי, הוא הרפתקה של פעם בחיים, אך ניתן לערוך אותו רק בתנאי מזג אוויר טובים, בקבוצות מצוידות ומנוסות, עם מדריך מקצועי. פני השטח נעים מקרחונים ושדות שלג, ועד יערות גשם ובריכות תרמיות. הפאס (מעבר ההרים) עצמו הוא בגובה 2,150 מ', ומסביב לו פסגות נישאות בגובה 3,000 מ'. זה אינו טיול קליל, ומתאים רק למצ'ואיסטים, המנוסים בשימוש בגרזן קרח ובניווט אלפיני. תחושת ההישג שבחציית הפאס מקנה לכם את הזכות להיכלל במועדון היוקרתי של רודפי האופוריה ההישגית.
סטיוארט איילנד
האי השלישי בגודלו בניו זילנד הוא גן עדן לצפרים: טואי, תוכים, קאקה, וציפורי פעמון מצויים כאן בשפע. ציפור הקיווי המפורסמת, הנדירה למדי בשני האיים הגדולים, נפוצה במרבית שטחו של האי, במיוחד סמוך לחוף. רשת טובה של שבילי הליכה ובקתות פרושה בחלקו הצפוני של האי, אך הדרום הוא אזור זנוח יותר, לא מפותח ומבודד. התושבים (פחות מ-400) הם חבורה חסונה ושתקנית, וחשדניים מעט כלפי תושבי היבשת. מזג האוויר נתון לשינויים תכופים, ומקומות המגורים בסיסיים ביותר; עם זאת, יש על האי גם כמה הומסטייז (חדרים להשכרה בבתים פרטיים) מצוינים ומשתלמים.
תחבורה
אף כי ניו זילנד היא מדינה קטנה יחסית, וקל למדי לנוע בה ממקום למקום, אין זה בלתי-הגיוני לערוך טיסות פנים בתוך המדינה - במיוחד כדי לראות מלמעלה את ההרים ואת הרי הגעש. מגוון ההנחות המוצע על טיסות פנים גם הופך את העניין לכדאי מבחינה כלכלית. מספר חברות תעופה קטנות - מאונט קוק איירליינס, איגל אייר ואייר נלסון - נמצאות בבעלות חלקית של אייר ניו זילנד, והתקבצו יחד תחת השם 'אייר ניו זילנד לינק'. ביחד, הן מכסות באופן די מלא את כל המדינה.
גם רשת האוטובוסים בניו זילנד נרחבת למדי, והחברה המובילה היא אינטרסיטי (InterCity; המשרתת את שני האיים). שתי החברות הגדולות הנוספות הן ניומנס (Newmans; האי הצפוני) ומאונט קוק לנדליין (Mt Cook Landline; האי הדרומי). תדירות היציאות בקווים הראשיים גבוהה למדי (לפחות פעם ביום); למרבה הצער, אלו עלולים להיות יקרים ואיטיים. חלופה טובה היא נסיעה באוטובוסי-שאטל (shuttle bus), המופעלים על-ידי חברות קטנות, זולות וידידותיות יותר מחברות האוטובוסים הגדולות. חלקם מיועדים במיוחד למטיילים זרים ו/או תרמילאים, ומציעים הרבה תוספות קטנות (כגון איסוף מדלת לדלת), שעושות אותם אטרקטיביים במיוחד; חברות אחרות ייקחו אתכם ברחבי ניו זילנד באוטובוסים 'אלטרנטיביים', עם מסלולים מיוחדים ואווירה נעימה, וזו, לעתים קרובות, היא הדרך הנינוחה ביותר לסייר במדינה.
מסילות הברזל הראשיות מועטות, אך הנסיעה ברכבת מהירה יחסית. הרכבות מודרניות ונוחות, והמחירים זולים במעט ממחיר נסיעה באוטובוס באותו מסלול.
הנהיגה (בניו זילנד נוהגים בצד שמאל!) היא אפשרות מומלצת, שכן הכבישים טובים ומשולטים היטב, והמרחקים אינם גדולים. תוכלו לשכור מכונית, אופנוע או קרוואן דרך מגוון חברות השכרה. יש גם שקונים רכב בתחילת הטיול, ומוכרים אותו בסופו. כמו כן, ניו זילנד היא יעד נוח יחסית לנסיעה בטרמפים.
אפשרויות השיט בניו זילנד מגוונות מאוד, וכוללות את המעבורת אינטראיילנדר, המקשרת בין האי הצפוני לדרומי, ומפליגה מוולינגטון לפיקטון (כשלוש שעות).
ולבסוף, תמיד אפשר לרכב על אופניים ברחבי המדינה. מטיילים רבים מתארים את ניו זילנד כגן עדן לרוכבי אופניים: היא נקייה, ירוקה ולא צפופה, ואין מחסור במקומות שבהם תוכלו לערוך קמפינג או למצוא מקום מגורים זול. ניתן לשכור אופניים על בסיס יומי, שבועי או חודשי, והתעריפים אינם יקרים.
מתי ואיך להגיע
מזג האוויר לעולם אינו כה גרוע עד כי אין שום טעם לנסוע לניו זילנד: יש מה לראות ולעשות כאן לאורך כל השנה. ואולם, החודשים החמים (נובמבר עד אפריל) הם העמוסים ביותר, במיוחד בתקופה חופשת בתי הספר, הנמשכת מ-20 בדצמבר עד סוף ינואר. העיירות הסמוכות לאתרי סקי כמובן עמוסות מאוד בחודשי החורף. אם אתם מטיילים כאן בעונת השיא (במיוחד בסביבות חג המולד), מומלץ להזמין מראש מקומות מגורים, שכן הם נוטים להתמלא במהירות. הזמן הנעים ביותר לבקר כאן הוא ככל הנראה מעט לפני או מעט אחרי אותה תקופה בוערת, אז מזג האוויר עדיין חמים, אך הצפיפות פחותה.
כמעט כל המבקרים בניו זילנד מגיעים בטיסה. ישנם שלושה נמלי תעופה לטיסות בינלאומיות בניו זילנד: באוקלנד (נקודת הכניסה/יציאה העיקרית), בוולינגטון ובכרייסצ'רץ'. מס הנמל המוטל על טיסות בינלאומיות הוא 25 דולר ניו זילנדי. מספר ספינות לשיט תענוגות מגיעות לניו זילנד, אך לא קיים שירות הפלגה סדיר, והצטרפות כאיש צוות ליאכטה החוצה את האוקיאנוס השקט כבר איננה מחזה נפוץ כל-כך.
